<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' כלאי בהמה</h1>
<h2>דף עח:</h2>
גרסי' בפרק אותו ואת בנו תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא. ואזדא שמואל לטעמיה דתנן ר' יהודה אומר הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה, והנולדין מן החמור אע"פ שאביהן סוס מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין, ואמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן. מאן חכמים חנניא הוא דאמר (אין) חוששין לזרע האב, והאי בר [סוסיא וחמרא והאי בר] חמרא וסוסיא כולהו חד מינא נינהו. איבעי להו מיפשט פשיטא ליה לרבי [יהודה] דאין חוששין לזרע האב, או דילמא ספוקי מספקא ליה. למאי נפקא מינה למשרא פרי עם האם, אי אמרת מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם [שרי, ואי אמרת ספוקי מספקא ליה פרי עם האם] אסור, [מאי, ומסקינן אמר רב יהודה בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור], שמע מינה ספוקי מספקא ליה ש"מ. אמר ליה ר' אבא לשמעיה כד מעיילת כודנייתא בריספק עיין הנך דדמיין להדדי ועייל, אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא. וכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכות דיליה בענין אותו ואת בנו הכי, אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא, איכא מאן דאמר ליתא לחנניא דאמר לי' ר' אבא לשמעיה וכו', ותניא ר' יהודה אומר פרדה שתבעה זכר אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה, ואמרי' [כתובות קי"א ע"ב] יצחק ושמעון (וישעיה) [ואושעיא] אמרו הלכה כרבי יהודה בפרדות, והלכתא כר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב. ואיכא מאן דאמר אם נתברר שהוא אביו ודאי אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד, דהא אמר שמואל הלכה כחנניא. ומסתברא דליתא לחנניא.
<h2>דף עט.</h2>
ובפסוקות אשכחן בהאי לישנא, כלאי בהמה אסורין זה עם זה. בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, וחיה עם בהמה, ובהמה עם חיה, טמאה עם טמאה, טהורה עם טהורה, טהורה עם טמאה, וטמאה עם טהורה אסור למשוך ולחרוש ולהנהיג ולקשור ולדוש. ולענין כודנייתא דחיישינן אי בר סוסיא אי בר חמרא הוא, חזינן אי דמיין אודנייהו להדדי ודאי מין אחד הן, ולאפרושי בין הני תרתי מיני קאמרי רבנן [חולין ע"ט ע"א] היכי דרברבן אודניה וזוטרא גנובתיה ודאי בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה ודאי בר סוסיא. ופירש משיכה כגון דיספק וכגון קרון שהכניס בהן שני מיני בהמה ואדם מושך במוסרה שלהן, אבל הנהגה כגון עגלה ואדם מנהיג את ב' מיני בהמה המושכין בהן גמל וכיוצא בו [או חמור וכיוצא בו. ודרך גמל למושכו] ודרך חמור להנהיגו במקל. ותנן נמי [ב"ק נ"ד ע"ב] אחד השור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני וכו' עד לכלאים ולשבת, וכן חיה ועוף כיוצא בהן. ועוד תניא [כלאים פ"ח מ"ו] אדם מותר עם כולן בין לחרוש בין למשוך, ודייקינן מינה אדם הוא דמותר עם כולן, הא הן זה עם זה אסורין וכן הלכה. גרסי' בפרק שנים אוחזין בטלית [ב"מ ח' ע"ב] אמר רב יוסף אמר לי רב יהודה נחזי אנן, דתנן המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר את היושב בקרון, ומדאפיך שמואל ותני וחכמים פוטרין את היושב בקרון, שמע מינה רכוב לחודיה לא קני וכל שכן רכוב במקום מנהיג.
